Ktouboth
Daf 6b
משנה: הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעזֶר אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ עַד שֶׁתָּבִיא רְאָייָה לִדְבָרֶיהָ.
Traduction
Si la femme déclare n’être plus vierge par suite d’une blessure accidentelle, et l’homme prétend que c’est le résultat d’une cohabitation, on croira la femme (57)Et elle ne perdra pas son douaire en cas de séparation, disent R. Gamliel et R. Eliézer. -Non, dit R. Josué, nous ne faisons rien dépendre de son assertion verbale; elle est présumée avoir été mise en cet état par le contact d’un homme, jusqu’à ce qu’elle prouve son assertion contraire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היא אומרת מוכת עץ אני. בגמרא מפרש טענתייהו במאי:
דרוסת איש. בעולת איש קודם שארסתיך:
נאמנת. ולא הפסידה כתובתה מנה כחכמים דלעיל הלכה ג' ואפי' בלא הכיר בה:
משנה: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד אָֽמְרוּ לָהּ מַה טִיבוֹ שֶׁלָּזֶה. אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעזֶר אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר עַד שֶׁתָּבִיא רְאָייָה לִדְבָרֶיה.
Traduction
Si l’on a vu une femme causer intimement avec un homme dans la rue, et que, l’ayant interrogée sur sa relation avec cet homme (qui il est-), elle déclare qu’il est tel et cohen, on lui ajoutera foi, disent R. Gamliel et R. Eliézer. -Non, dit R. Josué, nous ne faisons rien dépendre de son assertion verbale; et, jusqu’à preuve du contraire, elle est présumée avoir cohabité avec un descendant des gens voués au service du culte, ou avec un bâtard.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ראוה מדברת. פנויה שראינו אותה מדברת עם א' ובגמרא מפרש מדברת נבעלה ולישנא מעליא נקט. וכהן הוא מיוחס:
נאמנת. וכשירה לכהונה ולא מספקינן לה בנבעלה לפסול לה:
הלכה: הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מוּכַּת עֵץ כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַהֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי מֵאִיר וְאִילֵּין רַבָּנִן. בְּשֶׁכְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת מוּכַּת עֵץ. אֲבָל אִם כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. מִן מַה דְתַנִּינָן. הִיא אוֹמֶרֶת. מוּכַּת עֵץ אֲנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת מוּכַּת עֵץ וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ הִיא מַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. הִיא אוֹמֶרֶת. מוּכּת עֵץ אֲנִי וּכְתוּבָתָהּ מָאתַיִם. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ וְאֵין לָךְ עָלַי כְּלוּם. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁכְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ. אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. אִם בְּשֶׁכְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת מוּכַּת עֵץ וְנִמְצֵאת מוּכַּת עֵץ נִיכָּר הוּא בְּפֶתַח פָּתוּחַ בֵּין בְּעֵץ בֵּין בָּאָדָם. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי. כֵּן אַתְנֵיתִי עִמָּךְ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ. לֹא אַתְנֵיתִי עִמָּךְ כְּלוּם.
Traduction
R. Eléazar dit: cette Mishna est conforme à l’avis de R. Meir, qui a dit plus haut (§ 3): la femme lésée par accident (ligno icta) a droit au douaire usuel de 200 zouz. R. Yossé ajoute: Nous avions supposé (avant cette énonciation de R. Eleazar) que la discussion émise plus haut entre R. Meir et les autres sages se rapporte au cas où le mari a fait entrer la femme chez lui, dans la présomption qu’elle a été lésée par accident; mais si, après l’avoir épousée comme vierge, elle se trouve avoir été lésée par accident, R. Meir reconnaît aussi qu’il y a eu marché erroné, et elle n’a droit qu’à la moitié du douaire. Cependant, il est dit ici: ''Si la femme déclare n’être plus vierge par suite d’une blessure accidentelle, et l’homme prétend que c’est le résultat d’une cohabitation, on croira la femme (58)En attribuant cette opinion conforme à R Meir''; il en résulte la preuve que même au cas où le mari l’a épousée dans la présomption qu’elle était vierge et qu’elle se trouve avoir été blessée, la discussion entre Meir et les autres sages persiste (59)Même alors, R Meir attribue à cette femme un douaire de 200 zouz. R. Jérémie au nom de R. Zeira l’explique différemment: selon lui, il s’agit du cas où elle dit: ''comme j’ai été blessée par accident, j’ai droit au douaire entier de 200 zouz'', et le mari réplique: ''c’est au contraire le résultat d’une cohabitation, et je ne te dois rien''. D’après R. Jérémie, comment peut-on expliquer notre Mishna? S’il s’agit du cas où le mari épouse la fille qu’il suppose vierge et qu’il trouve blessée par accident, R. Meir reconnaîtra aussi (en raison de l’erreur de supposition) que la femme a seulement droit à la restitution de la moitié du douaire; si au contraire, elle a été épousée dans la présomption d’être blessée, le mari se trouve, certes, en présence d’une défloration, soit par accident, soit par contact humain, et comment croire la femme? En effet, dit R. Houna au nom de R. Zeira, voici comment il faut compléter les déclarations: la femme prétend avoir été blessée par accident et s’être mariée en cet état; tandis que la mari prétend qu’elle a subi une cohabitation et que par conséquent le mariage doit être annulé.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דר''מ היא. מתני' דאמר לעיל מוכת עץ כתובתה מאתים וטענתייהו במאתים ומנה היא אומרת מוכת עץ אני וכתובתי מאתים ואע''פ שלא הכרת בי והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ואין לך אלא מנה וקסבר כנסה בחזק' בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה:
והוינן סברין מימר. קודם שפירש לנו רבי לעזר טעמא דמתניתין היינו סוברין לומר דעד כאן פליגי ר''מ ורבנן לעיל במוכת עץ אי כתובתה מאתים או מנה בשכנסה בחזקת מוכת עץ שהכיר בה ונתרצה בכך ובהא קאמר רבי מאיר כתובתה מאתים:
אבל אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאת שהיא מוכת עץ אף ר''מ מודי בה. שכתובתה מנה:
מן מה דתנינן. אבל עכשיו ששנינו טענתייהו במתני' היא אומרת מוכת עץ וכו' ומוקמית לה אליבא דרבי מאיר:
מן הדא אמרה. מזה שמענו אפילו כנסה בחזקת בתולה גרסי' ונמצאת מוכת עץ היא המחלוקת. דאפילו בכה''ג אמר ר''מ כתובתה מאתים דאלת''ה טענתייהו במאי דהא מתני' בשלא הכיר בה מיירי ומאי איכא בין טענה דידיה נטענה דידה דהרי אפי' דרוסת איש היא כתובתה מנה:
לא אמר כן. דבשלא הכיר בה נמי מחלוקת אלא אם לא הכיר בה אף רבי מאיר מודה דכתובתה מנה ומוקי טענתייהו במתני' במאתים ולא כלום ולקמיה פריך הא מתני' בשלא הכיר בה היא:
והוא אומר לא כי כו'. דקסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום דמקח טעות הוא:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן מתני' לרבי ירמיה דמוקי לה נמי כרבי מאיר וס''ל דדוקא בשהכיר בה מחלוקת אי הכי מתני' במאי מוקי לה:
אם בשכנסה בחזקת בתולה כו'. כלומר כפשטא דמתניתין דאיירי בשלא הכיר בה:
אף רבי מאיר מודה. דאין כתובתה אלא מנה כדמוקי רבי ירמיה פלוגתייהו ואם כן אמאי טוענת מאתים ועוד דטפי הוי ליה לאוקמי מתני' ככולי עלמא וטענתייהו במנה ולא כלום:
אם בשכנסה בחזקת מוכת עץ ונמצאת מוכת עץ. כלומר שהכיר בה שהיא מוכת עץ והיא טוענת שנמצאת כן וכתובתה מאתים והוא טוען שלא נמצאת בחזקת שכנסה אלא דרוסת איש היא ואין לה כלום. והיותר נראה לגרוס ונמצאת שאינה מוכת עץ כלומר לדבריו והיינו הך אלא דמתיישב טפי על הלשון:
ניכר הוא בפ''פ בין בעץ בין באדם. בתמיה וכי היאך אפשר להבחין בפתח פתוח אם מחמת מוכת עץ היא או מחמת אדם ולא שייכא טענתו בהא:
רבי הונא בשם ר''ז לא אמר כן. כרבי ירמיה דמוקי טענתייהו בהכחשה זה את זה במה שנמצאת עכשיו דא''כ קשיא לן כדמקשינן דבהי גוונ' מוקמית לה למתני' אלא הכא במאי עסקינן בדאיכא הכחשה ביניהן בתנאי מעיקרא ולעולם מתני' כרבי מאיר וטענתייהו במאתים ולא כלום שהיא טוענת מוכת עץ אני וכן התניתי עמך ונתרצית בכך ויש לי מאתים שהרי הכרת בי והוא אומר כו' שלא התניתי עמך כלום ועכשיו אני טוען שמא דרוסת איש את ואין לך כלום דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה עליו כלום:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּלֹא כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. שֶׁנְייָא הִיא מוּמִין שֶׁדַּרְכָּן לְהִיוָולֵד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִקַּמָּא דְנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמּוּ מִוּמִין לִבְתוּלִין. אִילֵּין יָֽלְפִין מִן אִילֵּין וְאִילֵּין יָ‍ֽלְפִין מִן אִילֵּין. מוּמִין מִבְּתוּלִים. שֶׁאִם בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ צָרִיךְ הָאָב לְהָבִיא רְאָייָה. בְּתוּלִים מִמּוּמִין. שֶׁאִם נוֹלְדוּ לָהּ מוּמִין סָפֵק מִשְׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתוֹ סָפֵק עַד שֶׁלֹּא תִיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ 6b הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. מִן אִילֵּין בְּתוּלִין. וּבְתוּלִין וְכִי בָֽטְלוּ לֹא בְּבֵית אָבִיהָ בָֽטְלוּ. וְאַתְּ אָמַר. הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. וָכָא הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה.
Traduction
On a enseigné ailleurs (53)Ci-après, (7, 7): ''Si une fiancée a des défauts et le futur s’en aperçoit pendant que la fille est encore chez son père, celui-ci est tenu de prouver que les défauts sont survenus après les fiançailles (sous peine de nullité d’accord); une fois qu’il l’a reçue au domicile conjugal, le mari est tenu de prouver que les défauts sont antérieurs aux fiançailles (pour taxer le mariage de nullité)''. Or, demanda R. Eleazar à R. Yohanan, est-ce à dire que cette Mishna est seulement justifiable d’après R. Gamliel et R. Eliézer d’ici (qui soutiennent aussi de maintenir la présomption de l’état actuel, et, par ce motif, d’ajouter foi à la femme), à l’opposé de R. Josué? -Non, répondit R. Yohanan, ladite Mishna peut s’expliquer d’après tous, en tenant compte de cette distinction (entre notre Mishna et celle qui est invoquée ci-dessus) en ce qu’il est de la nature des défauts corporels de surgir spontanément (voilà pourquoi on ne tient pas compte de l’état de présomption du corps). Au contraire, dit R. Yossé, dans les générations qui nous ont précédés, j’ai vu les rabbins comparer la question de défauts à celle de la virginité, et déduire chacune de ces questions l’une de l’autre. Ainsi, l’on déduit la règle de la virginité de celle des défauts: il est dit pour ces derniers que si le doute à cet égard est survenu pendant que la fille était encore chez son père, celui-ci est tenu de prouver la non existence des défauts avant les fiançailles, sous peine de nullité (de même, en cas de doute sur la virginité survenu chez le père, on croit le mari (54)Dans notre Mishna R Gamaliel dit d'ajouter foi à la femme, parce que le doute est survenu chez le mari. On déduit aussi la question des défauts de celle de la virginité (en comparant la fin de ladite Mishna à la notre): comme pour la virginité, on croit la femme en cas de doute survenu chez le mari, de même pour le défaut, il y a doute sur la survenue après l’entrée de la femme chez le mari, ou avant cela, le mari est tenu de le prouver (faute de quoi, l’union subsiste (55)Ceci est aussi conforme à l'avis de R Gamaliel, et il en résulte la parité entre ces 2 sortes de sujets. Toutefois, puisqu’il s’agit de comparaison avec la règle de la virginité, n’est-ce pas dans la maison paternelle que l’on admet la perte (56)Rupta virginitate Il faut donc en conclure une divergence entre la règle des défauts et celle de la virginité, celle-ci étant perdue dans la maison paternelle, quoique la femme soit ensuite entrée au domicile conjugal? Comment donc obliger le mari à fournir la preuve de son accusation (et croire de prime abord la femme), de même qu’ici (pour les défauts) le mari devrait aussi être tenu de prouver son dire, tandis que l’on y oblige le père? (Il en résulte donc que ces deux points ne sont pas tout à fait semblables).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. פרק המדיר:
האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו וקתני התם בסיפא נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות:
מתניתא דר''ג ור''א ודלא כרבי יהושע. דכר''ג ור''א אתיא שפיר כולה מתני' דס''ל דחזקה דגופא עדיפא כדאמרי הכא מהאי טעמא שהיא נאמנת והילכך בסיפא טעמא דמייתי הבעל ראיה שמתחילה היו בה מומין אלו הא לאו הכי האב מהימן דהעמד הגוף על חזקתו ובלא מומין נולדה ולא תיקשי ליה רישא דקתני האב צריך להביא ראיה הא לאו הכי הבעל מהימן ולא אזלינן בתר חזקה דגופ' דשאני התם דכאן נמצאו וכאן היו דכיון דבבית אביה נמצאו בה המומין איתרע חזקתה ואיכא למימר כאן היו קודם האירוסין אלא לרבי יהושע קשיא סיפא דמתני' דשמעינן מינה דאזלינן בתר חזקה דגופה וע''כ מתני' דלא כרבי יהושע דהרי קאמר הכא דאף משנכנסה לרשות הבעל הבעל מהימן לומר עד שלא אירסה נאנסה ולא אמרינן העמד גוף על חזקתו:
ד''ה היא. מתני' דהתם דלא שייכא כלל לפלוגתייהו דר''ג ורבי יהושע דהכא:
שנייא היא מומין שדרכן להוולד. כלומר דשאני התם דאין טענתם בברי ושמא כדמתני' דהכא אלא בשמא ושמא הוא לפי שדרכן של מומין להוולד ויש מומין שהיא עצמה אינה בקיאה בהן לידע מתי נולדו כריח הפה וכה''ג ולפיכך אמרינן התם דהולכין אחר המקום שנמצאו בה מומין ובין רישא ובין סיפא הכל מודים בה מטעמא דכאן נמצאו כאן היו:
מקמא דנן. כלומר דר' יוסי פליג על רבי יוחנן דקאמר שאני מומין מבתולין ועל זה אמר מהדורות אשר לפנינו ראיתי דרבנן מדמו מומין לבתולין ולמדין אלו מאלו כדמפרש ואזיל:
בתולים ממומין. ילפינן שאם בא עליה כו' כלומר כמו דבמומין אמרינן אם נולד הספק ברושת האב האב צריך להביא ראיה כן נמי בבתולין שאם בא עליה עודה בבית אביה ונולד הספק ברשות האב הבעל מהימן ומתני' דקאמר ר''ג היא נאמנת טעמא משום דנולד הספק ברשות הבעל:
מומין מבתולים שאם נולדו כו'. כלומר וכן סיפא דהתם ילפינן מכאן כמו בבתולים דטעמא דהיא נאמנת מפני שנולד הספק ברשות הבעל וכן במומין שאם נכנסה לרשות הבעל ונולד הספק מתי נולדו בה מומין האלו הבעל צריך להביא ראייה והיינו כר''ג וש''מ דמומין ובתולין שוין בדיניהם ולא כדרבי יוחנן דאמר שאני מומין מבתולין:
ומתמה הש''ס מן אילין בתולין. אתה למד למומין ובתולין וכי בטלו לא בבית אביה בטלו בתמיה כלומר על כרחך דלא דמיא מומין לבתולין דהרי בתולין אף בשנכנסה לרשות הבעל לא בטלו אלא בבית אביה דהא הנושא את האשה קתני ומשמע תיכף שנשאה נולדה מחלוקת זו ביניהן וא''כ ע''כ בבית אביה נבעלה והיה לנו להאמין להבעל הואיל ונולד הספק ברשות האב ושמא עד שלא אירסה ומקחו מקח טעות:
ואת אמר הבעל צריך להביא ראיה. ואפ''ה אמרת שהיא נאמנת דהבעל צריך להביא ראיה שעד שלא אירסה נאנסה וכל זמן שלא הביא ראיה מאמינין לדבריה:
וכא הבעל צריך להביא ראיה. כלומר והכא נמי במומין נימא דהבעל צריך להביא ראיה אפי' ברישא דמתני' דנולד הספק ברשות האב ליהוי האב מהימן כמו בבתולין אלא ע''כ דלא דמו מומין לבתולין ושאני התם שדרכן של מומין להוולד כדשנינן מעיקרא:
Ktouboth
Daf 7a
משנה: הָֽיְתָה מְעוּבֶּרֶת וְאָֽמְרוּ לָהּ מַה טִיבוֹ שֶׁלְּעוּבָּר הַזֶּה. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֱלִיעזֶר אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת מְעוּבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר עַד שֶׁתָּבִיא רְאָייָה לִדְבָרֶיהָ.
Traduction
Si étant enceinte, ou demande à la femme par suite des œuvres de qui elle se trouve dans cet état, et qu’elle réponde: ''c’est de tel homme, un cohen'', on lui ajoutera foi, selon R. Gamliel et R. Eliézer. -Non, dit R. Josué, nous ne dépendons pas de son assertion verbale, et jusqu’à preuve du contraire, elle est présumée être enceinte des œuvres d’un descendant de la tribu vouée au culte, ou d’un bâtard.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הית' מעוברת. קתני סיפא דאפילו בבתה מכשיר ר''ג ואע''ג דלית לה חזקת כשרות:
נאמנת. וכשירה לכהונה היא ובתה והלכה כר''ג בכל הני בבי דמתני' ומיהו לכתחילה לא תנשא לכהן כדמפרשינן בגמרא:
הלכה: הָֽיְתָה מְעוּבֶּרֶת כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַכֹּל מוֹדִין בִּוְולָד שֶׁהוּא שְׁתוּקִי. וְתַנֵּי כֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּעֵידוּת אִשָּׁה גּוּפָהּ. אֲבָל בִּוְולָד הַכֹּל מוֹדִין שֶׁהוּא שְׁתוּקִי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁתוּקִי סְתָם. מָצִינוּ שְׁתוּקִי כֹהֵן גָּדוֹל. הֵיךְ עֲבִידָא. סִיעָה שֶׁל כֹּהֲנִים עוֹבֶרֶת וּפִירֵשׁ אֶחָד מֵהֶן וּבָעַל. הֲרֵי מָצִינוּ שְׁתוּקִי כֹהֵן גָּדוֹל.
Traduction
R. Eléazar dit: tous reconnaissent (même R. Gamliel) que l’enfant qui naîtra ainsi n’est pas reconnu (63)Littéralement: est de ceux dont on ne dit rien Si c'est une fille, elle sera impropre au sacerdoce. En effet, on a enseigné: Il est seulement vrai que l’on ajoute foi à la femme, en ce qui la concerne elle-même; mais tous admettent que l’enfant à maître d’elle ne sera pas reconnu. Ceci ne prouve rien, dit R. Yohanan, car l’on y emploie seulement le terme shtouqi (muet, dont on ne dit rien) d’une façon indéterminée, et l’on entend seulement que l’enfant n’est pas reconnu pour la grande prêtrise (mais reste apte au sacerdoce ordinaire). Voici à quel cas cette hypothèse est applicable: Une compagnie de cohanim passe par une localité, et l’un d’eux (64)Sans que l'on sache qui s’éloignant un moment des siens s’unit à une femme; l’enfant qui en naîtra (de père inconnu) sera muet (inapte) pour la grande prêtrise (mais de descendance sacerdotale certaine, apte au simple sacerdoce).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הכל מודים בולד שהוא שתוקי. דאפי' ר''ג לא מכשיר אלא בה אבל הולד שתוקי ופסול הוא ותניא בברייתא כן:
בעדות אשה גופה. לעצמה הוא דנאמנת לומר לכשר נבעלתי ומותרות לכהן:
א''ל ר''י. מדברי הברייתא אין ראיה דשתוקי סתם קאמר ולא שתוקי פסול אלא שתוקי וכשר הוא דהרי מצינו שתוקי כהן גדול כלומר דכהן ודאי הוא ושתוקי מדין כהונה לבד הוא אבל כשר ליוחסין כדמפרש ואזיל:
סיעה. חבורה של כהנים ופירש אחד מהן ואין ידוע איזה הוא:
הרי מצינו שתוקי כ''ג. כלומר הולד שתוקי במקצת הוא ואע''פ שברור לנו שמכהן כשר בא משתקין אותו מדין כהונה שלא יעבוד עבודה ולא יאכל בתרומה דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו אבל ליוחסין כשר הוא ואם נקבה היא תינשא לכהונה ואם זכר הוא בתו ואלמנתו כשירה לכהונה:
הלכה: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד כול'. 7a מָהוּ מְדַבֶּרֶת. נִבְעֶלֶת. וְלָמָּה תַנִּינָן מְדַבֶּרֶת. לָשׁוֹן בָּקִי. רִבִּי אוֹמֵר נָקִי.
Traduction
Par l’expression ''causer intimement'', on entend l’acte de cohabiter; seulement, on se sert de ce terme couvert pour parler un langage récent (60)V.ci-après, (5, 8) et 13.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבי אומר נקי. כלומר רבי תני במתני' לשון נקי כדכתיב אכלה ומחתה פיה אלמא נקט תשמיש בלשון אכילה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם שְׁנַיִם שֶׁרָבוּ עַל אֶחָד. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם הֲלָכָה לָמָּה שְׁנַיִם. וְאִם שְׁנַיִם לָמָּה הֲלָכָה. מֵעַתָּה אִין יִסְבּוֹר רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵין הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַאי כְדוֹן. מִשּׁוּם עֵדוּת שֶׁהָאִשָּׁה כְשֵׁירָה לָהּ. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאִילֵּין רַבָּנִין. בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב פְּסוּלִין. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב כְּשֵׁירִין אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֵי. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב כְּשֵׁירִין הִיא מַחֲלוֹקֶת. סָבַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הַזְּנוּת רָצָה אַחַר הַפְּסוּלִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ כְשֵׁירִין מְזַנִּין. דְּתַנֵּי. אֲפִילוּ חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ אֶפִּיטְרוֹפּוֹס עַל עֲרָיוֹת.
Traduction
Rabbi ou R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Oshia: l’avis de R. Gamliel et de R. Eliézer l’emporte sur celui de leur adversaire R. Josué, parce que deux avis valent mieux qu’un. R. Yossé demanda: puisque R. Oshia sait par tradition quel avis sert de règle, à quoi bon parler du double avis? Et si l’adoption est basée sur ce que cet avis émane de 2 personnes, ne va-t-il pas sans dire qu’il sert de règle, comme émanant de la majorité? En outre (s’il est tenu compte de ce que l’avis est double), si R. Yohanan adoptait l’avis de R. Josué, celui de R. Gamliel et de R. Eliézer ne prédominerait pas, et l’avis de R. Josué l’emporterait? (C’est donc, non une question de majorité, mais de règle). Pourquoi, en somme, ajoute-t-on foi à la femme? Parce que c’est un des témoignages pour lesquels la femme est admise. Les compagnons d’étude avaient supposé que la discussion entre R. Josué et ses interlocuteurs s’applique à une localité où la plupart des gens rendraient la femme inapte au sacerdoce (61)Aussi, il est d'avis de ne pas croire la femme; mais dans un endroit où la plupart des gens sont dignes (incapables de détourner une femme de ses devoirs), R. Josué serait aussi d’avis d’ajouter foi à la femme. Aussi, R. Jacob b. Aha, au nom de R. Yohanan, et R. Ila, au nom de R. Eléazar, viennent dire que la discussion de la Mishna subsiste même en ce dernier cas. Selon la pensée de R. Josué, la prostitution est seulement le fait des gens impropres (inaptes au sacerdoce). -Non, dit R. Zeira, selon notre Mishna, elle est aussi le fait des gens dignes, comme il a été enseigné; on ne nommera pas tuteur epitropo'' contre l’impudicité même l’homme le plus pieux (62)V.Siffri, section Matôth, n° 59 de tous (il ne saurait l’empêcher).
Pnei Moshe non traduit
משום שנים שרבו על אחד. דהוו ר''ג ור''א תרי לגבי חד. אם הלכה. אם רבי יאשיה מקובל הוא דהלכה כן למה ליה למימר משום שהן שנים:
ואם שנים. ואם דטעמו משום שהם שנים למה לי' למימר הלכה פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים:
מעתה אין יסבור כו'. ותו קשיא דלדבריו דהלכתא כוותייהו משום דהוו תרי ומעתה אם יסבור רבי יוחנן כרבי יהושע. ונקט רבי יוחנן משום דהוא מארי' דהאי תלמודא כלומר אם יסבור עוד א' כרבי יהושע תימא דאין הלכה כר''ג ור''א אלא כר''י הא אכתי תרי לגבי תרי נינהו אלא ע''כ דבלאו הכי הלכה כן דנאמנ' כדמפרש ואזיל:
מאי כדון. מ''ט דנאמנת:
משום. דזו עדות שהאשה כשירה לה שהאמינו חכמים אותה לומר לכשר נבעלתי דסבר ר''ג אשה בודק' אחר הכשירים ומזנה:
הוון בעיי מימר. בני הישיבה דבמה פליגי רבי יהושע עם ר''ג ור''א במקום שרוב פסולין בעיר שרוב עכומ''ז מצויין או שאר הפוסלין אשה לכהונה בביאתם דבזה פליג רבי יהושע שאינה נאמנ' אבל ברוב כשירים אפי' רבי יהושע מודה דאזלינן בתר רובא:
אתא ר' יעקב. ואמר בשם רבי לעזר דאפי' ברוב כשירים פליג רבי יהושע כדמפרש טעמא דסבר בזנות תולין בפסולין דמסתמא הם המזנין:
מתניתא. ברייתא אמרה דלא כרבי יהושע דאפילו כשירים מצינו שמזנין שאין אפוטרופוס לעריות והלכך מסתמא לא תלינן דוקא בפסולין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source